מכתבים למערכת 1.12.2015
אם נקשיב יותר
אני גאה להיות ישראלי, אפילו ועדיין לאחר יותר מ–37 שנים. להיות ישראלי צריך להיות כבוד, לא תירוץ. כשהגעתי ארצה מאנגליה בגיל הנפלא של 22 שנים, היתה לי תקווה גדולה. עכשיו פחות, הרבה פחות. אין לי עניין לקרקר על מה שאיבדנו. אין לי עניין לבכות על החלב והדבש שנזלו בין הסדקים. מטרתי אינה ליילל ולהאשים, אלא להזכיר לכולנו את המלה הקשבה. אם נקשיב יותר, נבין יותר. אם נקשיב יותר, נכבד יותר. אם נקשיב יותר, יכבדו אותנו יותר.
כמה הצעות לשיפור תרבות הדיבור הציבורי: להקשיב יותר. לחייך יותר. לאפשר לשני להשלים את דבריו לפני שקוטעים אותם בלי לבקש סליחה. לפני התפרצות — לנשום, לספור עד 15, להקשיב. להקשיב לזולת גם אם אין הסכמה. להקשיב לזולת גם אם אין כבוד לדעות שונות, גם אם אין כבוד הדדי. להקשיב, להקשיב, להקשיב. מי יודע, אולי תגלו שגם לאחרים יש מה להגיד.
האוורד ברנס